דינר ואח' נ' פאלקס תורס (חיפה) בע"מ

פסק דין

התובעים, בני זוג שנישאו בחודש 8/11, בחרו לצאת לירח דבש בסין ומקומות סמוכים אליה.

התובעים תכננו בעצמם את מסלול הטיול, והגיעו לנתבעת על מנת להזמין כרטיסי טיסה.

במהלך חודש ספטמבר 2011 נפגשו התובעים עם הסוכנת מגי בן אהרון ובמועד זה, הוזמנו עבורם כרטיסי טיסה כדלקמן:

ב- 5.10.11 מנתב"ג להונג קונג.

ב- 12.10.11 מהונג קונג לבייג'ין (להלן: "הטיסה הפנימית")

ב- 25.10.11 מבייג'ין לנתב"ג

באותו המועד, גם מולאה בקשה להוצאת ויזה לסין, אשר בדיעבד, כפי שיפורט להלן, התברר לתובעים כי הינה ויזה המאפשרת כניסה אחת בלבד לסין.

כפי שמפרטים התובעים בתביעתם, כאשר הגיעו ביום 19.10.11 לשדה התעופה בהונג קונג, התברר להם כי מאחר וכבר נכנסו פעם אחת לסין במעבר קרקעי, אין הויזה שבידם תקפה עוד, ואין הם יכולים לעלות על הטיסה. כתוצאה מכך, נאלצו התובעים להוציא ויזה אקספרס חדשה, לשנות את מועד הטיסה ולשלם על כך תוספת, ללון שני לילות נוספים בעיר הונג קונג, וכן לשלם קנס עבור ביטול עסקה עם המלון המיועד בבייג'ין (לאותם שני לילות) וכתוצאה מכל אלו, נגרמו להם הוצאות נוספות בסך של 5,600 ₪.

בפתח הדיון בפני ועל אף שהדבר לא צוין בכתב התביעה, שכן בו צוין כי הטיסה הפנימית נועדה ליום 19.10.11, הוברר כי התובעים שינו את מועד הטיסה שהוזמן על ידי הנתבעת, והנפיקו כרטיס חדש לאחר שהגיעו להונג קונג. על בסיס עובדה זו, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי שינוי התוכניות של התובעים, כך שביצעו כניסה יבשתית לסין, חזרו להונג קונג ואז ביקשו לטוס לבייג'ין, לא היה ידוע לה בעת ביצוע ההזמנה, ולפיכך, אין לחייבה בתוצאות ביצוע אותו שינוי, אשר לא יכולה להיות מחלוקת שהוא זה שגרם לכך שלא היה בידי התובעים ויזה תקפה לסין (שכן "מיצו" את זכות הכניסה היחידה לסין עבורה הוצאה הויזה המקורית).

בתשובה לכך, טענו התובעים בדיון בפני, כי הם ציינו בפני הסוכנת בשיחה טלפונית שהתקיימה לאחר הזמנת הכרטיסים כי ברצונם לדחות את מועד הטיסה הפנימית וזאת כדי לבקר בעיר גווילין שבסין מהונג קונג ולא מבייג'ין (כפי שתכננו מלכתחילה), וכי הסוכנת באותה שיחה המליצה להם לעשות את השינוי רק בהגיעם להונג קונג, כיוון שעלות השינוי תהיה נמוכה יותר בצורה כזו.

הסוכנת הכחישה טענה זו של התובעים וחזרה על טענתה כי לא ידעה אודות השינוי ובכל מקרה, לטענתה אחריות התובעים היתה לוודא שהויזה שהוצאה להם, מתאימה לשינוי תוכניות אלה.

לאחר שמיעת עדותם של הצדדים בפני שוכנעתי כי התובעים אכן הודיעו לסוכנת על כוונתם לערוך שינוי במועד הטיסה הפנימית, אולם לא שוכנעתי כי התובעים פרשו בפני הסוכנת את מלוא תוכניותיהם, לא בפגישה הראשונה ולא בשיחה הטלפונית, ומקבלת אני את טענת הנתבעת כי הסוכנת לא היתה מעורבת בתכנון הטיול אלא רק בהזמנת הטיסות בהתאם לבקשות התובעים. אלא שגם בקבלת טענה זו של הנתבעת אינני סבורה כי יש לשחרר את הנתבעת מחבות כלפי התובעים שכן, שוכנעתי כי הסוכנת לא הסבירה לתובעים שהויזה לסין, בשונה מויזות למדינות אחרות, הינה מוגבלת לכניסה אחת בלבד.

טענת הסוכנת כי התובעים צריכים היו להיות מודעים לכך מכיוון שמילאו יחד עמה את טופס הבקשה לויזה, ובכל מקרה צריכים היו לברר מה הם התנאים לויזה לסין, אין בה כדי לפטור את הסוכנת מחובתה, מקום בו היא מבצעת את הבקשה לויזה עבור התובעים, לפרט בפניהם את תנאי הויזה, בכל מקרה, ובוודאי מקום בו מדובר בויזה לסין, שתנאיה שונים מהמקובל בארצות אחרות.

ברור לי לחלוטין, לאחר שהתרשמתי מהתובעים, כי לו היו יודעים, מלכתחילה כי הויזה שהוצאה להם הינה בעבור כניסה אחת בלבד, היו דואגים להתאים אותה לשינוי שערכו בתוכניתם, או לכל הפחות, מבקשים מהסוכנת לעשות כן, עבורם.

אלא שאין בקביעתי זו כדי להביא לחיוב הנתבעת במלוא ההוצאות שנגרמו לתובעים, שכן אני סבורה שבנסיבות הענין ומשהתובעים החליטו לעשות שינוי בתוכניות כפי שאלו הוצגו לסוכנת במקום, צריכים היו הם לבדוק עימה כי הבקשה לויזה שהוגשה על ידה, תואמת את התוכניות החדשות. בחירת התובעים לבצע את הטיול כמטיילים עצמאיים, מחייבת להטיל עליהם אחריות מסוימת לבחינת מרכיבי כל התוכנית, בעיקר לאור השינויים שנערכו, ואין מקום להטיל את מלוא האחריות על הסוכנת שכאמור לעיל, אין מחלוקת שלא תכננה עבור את הטיול מתחילתו ועד סופו.

אינני סבורה כי היה בשלב ביצוע השינוי בשיחה טלפונית עם הסוכנת, כדי לחייבה להעיר בפניהם את מלוא המשמעויות האפשריות של שינוי התוכניות, מה גם שלא שוכנעתי כאמור לעיל, כי פרטו באופן מלא את תוכן השינוי המבוקש, וזאת להבדיל מעצם רצונם לבצעו.

לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי יש לחייב את הנתבעת בחלק מההוצאות שנגרמו לתובעים (תוך יחוס אשם תורם בשיעור של 25% לתובעים) כך שעל הנתבעת לשלם לתובעים סך של 4,200 ₪ בצירוף פיצוי מתון בגין נזק לא ממוני בסך של 1,000 ₪.

כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך של 400 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.